פרויקט חשופה - "גם כשאמרו לי שאני יפה או סקסית, האמנתי למי שאמר אבל לא הצלחתי בכלל להכיל את זה או לראות את זה. שנים ראיתי את הגוף שלי כמקולקל"
פרויקט חשופה - זיוה רוזנשטיין, בת 48, חיפה.
פרויקט חשופה זהו ריאיון אינטימי ומלא בהשראה וסיפורה האישי של זיוה רוזנשטיין. בגיל 44, זיוה גילתה אונס שעברה בצבא והדחיקה במשך 24 שנים. לאחר גרושים וקשר חדש בו התמודדה עם הטרדות בלתי פוסקות, הכל פרץ החוצה. זיוה מצאה את עצמה בתוך חוויה של אסון והחליטה לרפא את עצמה. בריאיון תקראו כיצד זה השפיע על דימוי הגוף שלה וכיצד היא בחרה בחיים.
*טריגר אונס והתעללות*
כתבה וראיון בלעדי של רעות אשכנזי.
הסיפור האישי של זיוה - פרויקט חשופה
שמי זיוה רוזנשטיין, בת כמעט 48, חיפאית, אני גרושה + שלושה ילדים. כיום אני מלווה תהליכי החלמה וריפוי-מטפלת רגשית הוליסטית, מרצה ומנחת סדנאות, בעלת מופע יחיד שנקרא "מונולוג – פותחת דלת" שנכתב על ידי.
אני מטפלת באנשים בכל משברי החיים, אובדן, התמכרויות, חרדות ופוביות, פגיעה מינית, מחלות קשות, פוגשי סרטן כולל ליווי למוות ועוד.
לפני שלוש שנים גיליתי שעברתי אונס בצבא. הדחקתי את האירוע במשך 24 שנה. אחרי גרושים וקשר עם גבר שעולה לכדי מאפיינים נרקסיסטים דרך מסכת הטרדות בלתי פוסקות, כל האונס יצא החוצה ומצאתי את עצמי בתוך חוויה של אסון. החלטתי לרפא את עצמי. בעבר שלי סבלתי מדיכאון קשה, הייתי מאד שמנה ושנאתי את הגוף שלי במשך שנים. אפשר לומר שההתמכרות שלי לסבל ולהערכה עצמית נמוכה כל כך, יצרו שרשרת של הרס בכל תחום אפשרי, רק שידעתי להסתיר זאת מצוין מאחרים ומעצמי. ההחלטה לרפא את עצמי והנחישות, עשו מהפך בחיים שלי. זוהי נקודת השינוי המשמעותית בחיי.
במה את גאה היום?
אני חושבת שאני גאה בשינוי שעשיתי בחיי בשלוש השנים האחרונות. לא עשיתי זאת לבד, אלא בעזרת אנשים יקרים שליוו אותי.
מאישה חסרת בטחון, טראומטית ופגועה, שהוגדרה כפוסט טראומטית מורכבת עם דיסוציאציה ודכאון – פתחתי עסק עצמאי לליווי וטיפול,
שיקמתי את חיי, היום אני חיה חיים מלאים בעשייה ושמחה, אני נחושה להעביר מסר לנשים כמוני, שעברו אונס ופגיעה מינית ומכורות לסבל ולמערכות יחסים הרסניות, שאפשר להירפא, לחיות חיים טובים, בריאים, שמחים ויצרניים, לנהל מערכות יחסים טובות, להתפתח ולהיפרד מהטראומות וההשלכות שלהן.
מערכת היחסים שלי עם הגוף שלי ודימוי גוף - פרויקט חשופה
רק בשנה האחרונה אני יכולה להעיד שמתחיל שינוי. מאז כיתה ה' הייתי שמנה, כך או אחרת.שנאתי את הגוף שלי.
כל מה שראיתי זה משקל עודף, הזנחה וחוסר בנשיות. גם כשאמרו לי שאני יפה או סקסית, האמנתי למי שאמר אבל לא הצלחתי בכלל להכיל את זה או לראות את זה. שנים ראיתי את הגוף שלי כמקולקל.
ב-2005 איבדתי פעמיים עובר בהריון והאשמתי את עצמי בכך. לכן גם עשיתי הכול בכדי לפגוע בגוף.
בלי קשר למשקל, אכלתי דברים שעשו לי רע, שלקחו ממני אנרגיות, הייתי מתלבשת עם אוהלים עליי ומסתתרת, מלאה בבושה וזלזול כלפי עצמי.
בשנים האחרונות התחיל לבוא שינוי ומודעות, האונס שיצא החוצה יצר למעשה שביל של היכרות מחדש עם הגוף שלי.
אני עדיין בתהליך. המצב טוב יותר ואני מאמינה למחמאות. יש לי ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל אני לא חושבת על הגוף שלי מחשבות רעות ושמחה גם שאני שלמה עם איך שאני נראית היום בסך הכול.
אנחנו בזוגיות חדשה, לומדים להכיר אחד את השנייה, אני מתרגלת אמון בגוף והוא מחזיר לי אהבה בכך שהוא בריא יותר וחזק יותר.
אני שומרת יותר על הדברים שאני מכניסה לגוף ומתעמלת. לא קל לי אבל קל יותר מבעבר. אני מרשה לעצמי להתלבש עם בגדים מחמיאים וכבר לא מרגישה צורך להסתיר את הגוף שלי.
אני כבר לא מאשימה את הגוף בכל מה שקרה לי. לחוות אונס ופגיעה מינית (שני אירועים שונים) וכל מה שהעברתי את הגוף שלי במשך השנים, דורש ממני נחישות ומסירות לדרך. היום אנחנו כבר מדברים באותה שפה ואני מתחילה כבר לחבב אותו 😊.
כיצד דימוי גוף השפיע/משפיע על עוד תחומים בחייך?
דימוי גוף הוא נושא ששולח גרורות לכל תחום בחיים. אם זה בערך העצמי שלי, אם זה בעמידה שלי כשאני על הבמה ויודעת שכולם מביטים בי, אם זה בהבנה שיש חיבור בין נשמה לגוף.
הגוף חי בתוך הנשמה ואני חושבת שמגיע לנשמה שלי להרגיש ממש טוב בגוף שהיא מתגוררת בו.
העבודה על הגוף שלי מלמדת אותי שאני הרבה יותר מהגוף עצמו ושיש בי חלקים שאני אוהבת ולקבל את אלה שפחות. לראות אותי, להכיר בערך שלי, מחייב אותי להכיר בי גם דרך הגוף.
גוף שהוא לא רק כלי קיבול, אלא גוף שמגיע לו לחוות אהבה, מגע, תשוקה, עונג ולהרגיש יפה גם אם יש רגליים קציצות 🙂
מתי הכל התחיל?
מגיל מאד צעיר. בכיתה ה' התחלתי להשמין ובכיתה ט' השתנה מבנה הגוף שלי.
הייתי שייכת לקבוצה בה רוב הבנות היו מאד רזות וחטובות ולי היו רגליים שמנות והייתי נמוכה. אז לראות את כולן עם חצאית המיני או הגופיות הצמודות, גרמה לי להבין שאני רחוקה מאד מלהיראות ככה ואיכשהו האמנתי שזה אומר משהו על מי שאני.
אני זוכרת שבכתה ה' אמא שלי קנתה לי ספר שנכתב אז לנוער על נושא המשקל. כבר אז זה היה משהו שצריך "לשפר/לתקן/לטפל" בו, כבר אז משהו "לא היה בסדר".
מה הדבר שהכי מעמת אותך עם הגוף שלך?
וואוו שאלה טובה ממש. אני חושבת שמי שעברה גם אונס וגם תקיפה מינית, כל נושא המיניות והזכות לחוות אהבה ועונג מעורר הרבה סוגיות.
נושא המגע הוא נושא שאני עובדת עליו גם היום. פעם המטפל שלי שאל אותי מה אני מעדיפה יותר לחוות בגוף. כאב או עונג. התשובה האוטומטית הייתה כאב כי כאב אני מכירה, ועונג זה כבר סיפור אחר.
לעונג הייתה קונוטציה זולה בעיני, של זונה, מופקרת, מישהי שלא שווה כלום, שמגיע לה שיפגעו בה.
היום זה שונה, אני כבר לא חושבת את המחשבות הללו, איזה מזל שמחשבות ורגשות הן לא עובדות…
אך לפעמים זה עדיין מגיע ואני מתכווצת. היום, רוב הזמן אני יודעת להבין את הגוף שלי, יחד עם זאת, תיווך עדיין חיוני. אני שואלת את עצמי, מה מפחיד אותי, למה התכווצתי, אם לגוף היו מילים מה הוא היה אומר, וזה עוזר מאד.
מה הכי מעצבן/פוגע שאומרים לך בנוגע לגוף? ואיך את מגיבה?
האמת שכלום. זה עובר לידי. החמרתי עם עצמי כמעט כל חיי.
מה שלפעמים מפעיל אותי הן מילים שנאמרו לי מאלה שנפגעתי מהם אך אלו זיכרונות ולא אמת עליי. היכולת היום לעשות את ההפרדה, מאד עוזרת. אני יודעת מי אני היום.
אני לא מגיבה. לא קשור אליי. מה שכן, חייבת לומר שאני כמעט ולא מקבלת הערות מעליבות או פוגעניות. אולי גם כי הפסקתי לחפש אותן ולהאמין להן.
מה יחסיך אל הגוף כיום? ומהי נקודת המפנה?
אנחנו במערכת יחסים. פעם היה נתק, אחר כך "שלום, שלום" והיום אנחנו בשיחות.
העובדה שאני דואגת לאכילה שלי ועושה פעילות גופנית היא בגדר נס בעיניי.
בעולם זה, דבר אינו שלנו פרט לגוף. הגוף הזה הולך להיות אתי עד יומי האחרון. אני רוצה לחיות עוד הרבה מאד שנים. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות שמעניינים אותי, אז לדאוג לגוף שלי יהיה מעשה טוב וחכם.
נקודת המפנה שלי הייתה ההבנה שאני יכולה להפסיק להתעלל בעצמי ולפגוע בי דרך הגוף. החלטתי לסלוח לעצמי.
כיצד צילום השפיע על דימוי הגוף שלך?
ואוו! הרבה מאד. כששלחת לי את התמונות ממש פחדתי לפתוח אותן. יש תמונות שאני מאד מאד אוהבת ואפילו אומרת לעצמי, "וואלה, את יפה זיוה" ומאמינה לעצמי.
להיפתח היה קשה מאד, יש תנוחות שחשבתי שיבזו אותי אבל כשראיתי את התמונות הרגשתי פשוט אישה יפה ומלאה. אני אוהבת נשים מלאות, זה מאד סקסי בעיני.
בכלל, נשיות בעיני כוללת את השומן ואני מכירה נשים עוצרות נשימה וסקסיות בטירוף ששוקלות לכאורה הרבה מעבר למה שאולי נחשב "נורמה".
אני חושבת שרכות ונשיות הם משהו שבא לידי ביטוי גם במשקל. אף פעם לא רציתי להיות רזה. במשקל השיא שלי שקלתי 95 והייתי מידה 54, היום אין לי מושג כמה אני שוקלת. זרקתי את המשקל מזמן ,אין לי צורך בו ואין לו משמעות.
לאחרונה רכשתי שמלה במידה 40 אבל יש גזרות שאני 42 ובחלק זה יכול להיות 44. אין לי עם זה בעיה. זה לא מגדיר אותי.
מה הסטיגמה הכי גדולה שנתקלת בה והיית רוצה לשנות?
שנשים שמנות הן מוזנחות, עם בעיית שליטה. כמי שמטפלת בהתמכרויות, השיפוט הזה נובע מבורות וביקורת.
מציעה לכל אחד מאתנו לבחון את עצמו ולהניח לאחר. אבא שלי היה אומר שכל אחד סוחב שק על הגב שאף לא אחד רואה ואנחנו תמיד צריכים לבוא עם חמלה ואהבה לזולת. זו עצה נהדרת לחיים.
היום אני אשה חזקה. אני יודעת מי אני ואני נחושה לעזור לנשים להרגיש ככה גם כן. כשקשה לי אני פועלת, מטפלת, בוחנת ואם אני פה, אז להנות ולאהוב מכל הלב.
איזה חלום את רוצה להגשים?
מאחלת לעצמי לעוף רחוק עם המונולוג שלי. הוא משימת חיי, הריפוי שלי.
נשים שמאזינות לו, פונות אליי ומשתפות, רבות מהן הולכות לטיפול ומרפאות את עצמן.
גבר אחד אפילו בא והתודא בפניי שפגע בנשים אחרות, ובעקבות המונולוג התנצל והלך לקבל טיפול.
ריפוי הוא תהליך חברתי, קהילתי. אני מחויבת לו וזו משימת חיי כאן. אז החלום האמיתי שלי הוא להגיע לכל מקום עם הסיפור שלי כדי לתת לנשים כוח, אמונה ויכולת לרפא את עצמן ולחיות חיים ללא תלות בטראומות שעברו, תלות בהרס עצמי וסבל.
מגיע לכולנו להיות מאושרים וזה אפשרי לחלוטין. אני דוגמה לכך.
במה תרמתי לך בתהליך שלך? פרויקט חשופה
ההכרות אתך נתנה לי אומץ. במשך זמן מה עקבתי אחרייך בפייסבוק ונשביתי ביופי הפנימי והנוכחות שלך.
בצילומים, היו רגעים לא קלים, אבל את ידעת לנתב אותי בין הקושי ולגלות לי שאני יפה וסקסית ושמותר לי להיות כזו.
חוץ מזה שרק התחלנו, לא? אני יודעת שיש לנו עוד פרויקטים שנעשה יחד.
מסר ממני לזיוה בהפתעה
זיוה יפתי. כשפגשתי אותך הבנתי כמה השפעה יש לך על העולם. איך ידעתי? כי השארת לי בסטודיו השפעה כל כך גדולה, אהבה כל כך גדולה.
כשהייתי במונולוג שלך, לא הפסקתי לבכות ולדמוע מהעוצמה שבך. את ההוכחה לכך שאפשר לעשות הכל, לבקש ליווי, לבקש תמיכה ולא לוותר. תודה על האומץ להיחשף, האומץ להצטלם וההשראה שאת נותנת לנשים אחרות.
באהבה והוקרה, רעות אשכנזי
"מונולוג - פותחת דלת" מאת זיוה רוזנשטיין
מדובר במופע יחיד שנכתב על ידי זיוה. המופע מספר על תהליך גילוי האונס, ההשלכות, ההרס ועל דרך ההחלמה והריפוי שהיא חיה ובוחרת לחיות בהם כל יום מחדש. המונולוג הוצג בפני מאות אנשים, קהלים של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מטפלים, אנשי אקדמיה, סטודנטים, עובדי רווחה והקהל הרחב.
